מובן שהרצון להשתחרר מכאב הוא מטרה לגיטימית, אך כל עוד נראה את הסבל והכאב כמצב לא טבעי, מצב חריג שאנו חוששים ממנו, נמנעים וסולדים ממנו, לעולם לא נעקור משורש את הגורמים לסבל, לעולם לא נחיה חיים מאושרים ובריאים באמת.
אם נאמץ את הגישה הבודהיסטית כי סבל וכאב כרוכים אחד בשני ואם נרצה או לא נרצה הם חלק בלתי נפרד מהחיים, נוכל להקל על עצמינו את ההתמודדות בכל תחום בחיינו בבוא הרגע.
כידוע הסבל גורם לכאב והכאב גורם לנו לסבול.
כשאנו מסתכלים על אורח החיים הפוסט-מודרני-מערבי נראה כי ההבנה שאין חיים ללא אובדן וסבל, מסרבת לחלחל אלינו. החברה המערבית זכתה באפשרות לצמצם את הסבל הנובע מתנאי חיים קשים, אך נראה כי היא איבדה גם את היכולת להתמודד עם הסבל שנותר.
אין ספק שעם ההתפתחות הטכנולוגית, השתפרה רמת החיים בחברה המערבית לעין שיעור. אך בשלב זה התרחש שינוי קיצוני בתפישה שלנו. הסבל גלוי פחות לעין, ולכן אינו נראה כחלק מטבע האדם, אלא כדבר חריג, אות שמשהו השתשבש, סימן ל"כישלון" למערכת בלשהי, הפרה של זכותינו המובטחת לאושר!
מחשבות אלו טומנות בחובן סכנות- אם אנו חושבים על סבל כדבר חריג, דבר שאיננו אמורים לחוותו, אנו נחפש גורם שנוכל להאשימו בסבלנו. אם אינני מאושר וסובל סימן שאני חייב להיות "קורבן" של משהו או מישהו. מחשבות ה-"למה זה מגיע לי" שבות וצפות.
אע"פ שכאב וסבל הם תופעות אנושיות אוניברסליות, לא קל לנו לקבלם. אנו בני האדם המודרניים פיתחנו מגוון אסטרטגיות כדי להימנע מתחושות אלו. לעיתים אנו משתמשים באמצעים חיצוניים, כגון חומרים כימיים- משככי כאבים במקרה הקל, סמים ואלכוהול במקרים היותר קשים. אמצעים אלו מקהים ומשככים את כאבנו הרגשי-פיזיולוגי.
פיתחנו גם מערך של מנגוננים נפשיים- הגנות פסיכולוגיות פשוטות עד מתוחכמות (התעלמות, הדחקה, הכחשה, השלכה וכ"ו) שלעיתים קרובות אף איננו מודעים אליהם אך חוסמות ו"מגינות" עלינו מפניי הכאב והייסורים. במקרים אחרים אנו יכולים להכיר בקיומה של בעיה, אך שוקעים בהסחות דעת רבות כמו אמצעי בידור כאלה או אחרים כדי שלא לחשוב על הבעיה.
אפשר להימנע מכאב וסבל רק באופן זמני. הדבר דומה למחלה שמזניחים שהתרופות או חומרים כימיים אחרים מטפלים בה בשטחיות, "ירוויחות לנו זמן" נטול כאב לטווח הקצר, אך גורמות נזק גופני וחברתי שמחמיר את מצבנו, לטווח הרחוק.
ההגנות הפסיכולוגיות יגנו עלינו מפניי הכאב, לזמן מה, אך בסופו של דבר לא יצליחו להעלים את הסבל.
יש לנו אפשרות להשתחרר מהסבל ע"י התמודדות ישירה ואמיצה עם בעיותינו. אך כדי לעשות זאת עלינו לקבל קודם כל את הסבל כעובדה טבעית בחיי האדם. הבעיות הגדולות בחיי האדם הן זקנה, חולי ומוות. הניסיון להתחמק מהן או לא לחשוב עליהן רק יתפסו אותנו פחות מוכנים ועם סיכויים פחותים להתמודד עם הבעיה.
אם נתמודד עם הבעיות שלנו במקום להתחמק מהן, נוכל להגדיל את הסיכוי בהצלחת הטיפול בהן.
באמצעות חשיבה על סוגי הסבל העלולים להיות מנת חלקנו, במידה מסויימת נוכל להכין את עצמנו מראש מבחינה נפשית להתמודדות עם הבעיה ולהקל, להיות סבלניים וסלחנים יותר כשהבעיה תצוץ. אם כי לאו דווקא מחשבות אלו יפתרו את הבעיה עצמה. חשוב להגיד כי הבנה זו לא תמנע סבל בלתי נמנע מאירוע מסויים אך יכולה להפחית את הסבל שנובע מהמאבק בעובדה זו.
חלופה נוספת, היא האפשרות של סילוק גורמי הסבל. בעזרת אפשרות זו, ניתן להגיע למצב של שחרור, וחופש מסבל. שורשי הסבל (לפי מספר גישות רוחניות) נעוצים בבערות, בתאווה ובשנאה. אלו הם "שלושת הרעלים של התודעה". ע"י יצירת תובנה של טבעה האמיתי של המציאות, וסילוק מצבים מייסרים של התודעה (כמו תאווה ושנאה), נאפשר לעצמנו להגיע למצב "נקי" של התודעה, החופשיה מסבל.
המאמר פורסם גם כאן »